דבר מייסד העמותה

דבר מייסד העמותה ד”ר אבשלום אדרת

דבריו של ד”ר אבשלום אדרת, כנס שנתי אשנ”ב, 13 ביוני 2003

חברי הנהלת עמותת אשנב, אוהדים וחברים של העמותה, אנשים יקרים,

לפני חמש שנים, ביום השנה הראשון למותו של בני, ערן, בזמן שירותו הצבאי, השתתפתי בקורס ביטוי עצמי ומנהיגות של חברת לנדמרק אדיוקיישן, החברה שמאחורי ה”פורום”, תוכנית חינוכית להעצמה אישית. בקורס זה כל אחד מהמשתתפים לוקח על עצמו פרויקט בקהילה כלשהיא בחייו. אני, עדיין המום, כואב ותחת הטראומה של האסון שפקד את משפחתנו, החלטתי שזאת ההזדמנות להנציח את זיכרו של ערן באירוע שיעסוק בהשפעות של האינטרנט על החברה.

פניתי למספר אנשים יקרים וסיפרתי להם מה עומד מאחורי הפרויקט. הרצון לזעוק את זעקתם של הצעירים שמחפשים באינטרנט מקום מוגן ובטוח להיכרויות, חברויות, החלפת מידע או סתם להעביר את הזמן בכיף, ולפתע מוצאים את עצמם בסביבה מאיימת, מנוכרת ופוגעת. בני נוער, כמו בני ערן, שחיפשו באינטרנט מקור לעידוד ולתמיכה, אולי להזדהות עם כאבם או לשיתוף נקודות משבר בחייהם, ובמקום זאת נתקלים באנשים רעי לב או ארגונים קיצוניים שמסיתים אותם, פולשים לפרטיותם ואף פוגעים ביקר מכל – קדושת החיים.

בני ערן, נקלע מיד עם התחלת שירותו הצבאי למצוקה נפשית קשה על רקע רצונו העז לעסוק בנושאי מחשב והשיבוץ שלו לאפסנאות, לעבודה פיזית קשה של פירוק והעמסת משאיות. שרשרת התעללויות, לאו דווקא פיזיות, ועוינות מצד חבריו ליחידה דחפו אותו לשים קץ לחייו.

עידוד להחלטה גורלית זו, והנחיות כיצד לבצע את התאבדותו באמצעות רובה, שאותן קיבל ערן בחדר צ’ט באינטרנט, היוו, כנראה, את הקש ששבר את גב הגמל.

בקבוצת הדיון באינטרנט הופיעה השאלה הבא:

“האם מישהו יודע מה הדרך הטובה ביותר להתאבד עם רובה M16? לאן עלי לכוון? לראש? מאיזה כיוון יש לכוון את הרובה לראש? אנא היו ספציפיים…”

התשובה המפורטת והמזעזעת לא אחרה לבוא:

“…אם אתה מחפש ירייה בראש, פשוט שב, …”

כשחשבתי איזה נושא יהיה המתאים ביותר להנצחתו של ערן, מייד עלה הנושא של הסיכונים שיש באינטרנט וההשלכות החברתיות, פסיכולוגיות, ערכיות שיש לאינטרנט על החברה שלנו.

ביוני 1998 התקיים באוניברסיטת תל אביב הכנס הראשון על השפעת האינטרנט על החברה. השתתפו בו ח”כ מיקי איתן שדיבר על האינטרנט והממשלה, ד”ר דן שרון שדיבר על ההיבטים הנפשיים שיש לאינטראקציה הממושכת בין הצעיר והאינטרנט וד”ר עזי ברק שדיבר על ההשלכות הפסיכולוגיות והחינוכיות שיש לאינטרנט. כ- 200 איש הגיעו לכנס שהיווה, למעשה, את נקודת ההתחלה של עמותת אשנב שנוסדה לאחר כשנתיים.

בארגון כנס זה היתה לי כוונה נוספת. רציתי להביע במעשה את הרגשתי שגם אנשים שברגע של חולשה איומה שמו קץ לחייהם ראויים להנצחה ולא לנידוי. כמובן שאין הם ראויים להערצה או לתשבחות על המעשה הנורא שעשו. במו ידיהם, כשסבלם נראה בעיניהם כללא נשוא, הם רצחו את האפשרות של תקווהבחייהם וגרמו בעצמם לסבל מתמשך לבני המשפחה וחברים. וחשוב מאד שהצעירים ידעו את זה, בשפה ברורה וחד משמעית.

אולם, גם צעירים סובלים אלה ראויים להנצחה. ראויים הם שיזכרו אותם. הסטיגמה החברתית האיומה שיש אצלנו לגבי מתאבדים ולגבי משפחותיהם, שגוררת קשר נוראי של שתיקה סביב הנושא הכאוב הזה, חייבת להיעלם. הכאב והעצב של ההורים של מי שבנם התאבד אינם פחותים מאלה של מי שבנם מת מוות הירואי בקרב, או נספה בתאונת דרכים נוראית או בתאונת אימונים קשה.

עבור כולנו, מותם של ילדים תמימים אלה, שבקושי הספיקו לטעום את טעם החיים, הוא פספוס אחד גדול ושברון לב לכל החיים. עבור כולנו הם ממשיכים לחיות בלבבות, כפי שכתבתי בשיר שהייתי רוצה להקריא לכם, להנצחתו של ערן.

בשבילי הוא עוד חי, בלבבי.

אבשלום אדרת, אפריל 2003


הוא טמון, גופו באדמה,

ואני נותרתי עם כאבי,

אובדן שמתעצם כל שנה ושנה,

בשבילי הוא עוד חי, בלבבי.


הוא לא יחייך, הוא לא יאהב,

הוא גם לא יקרא לי “אבי”,

עפר מכסה כעת את פניו,

בשבילי הוא עוד חי, בלבבי.


ביגוני אתעטף, עצוב ומנוכר,

מול בורא העולם אשא את ריבי.

למה קטפת פרח יקר?

בשבילי הוא עוד חי, בלבבי.


בדמיוני הוא מופיע, תמיר וחסון,

צעיר יישאר, בני אהובי,

ומאותו הרגע בו קרה האסון,

בשבילי הוא עוד חי, בלבבי.


אבל מה ניתן לעשות כדי להציל צעירים, כמו ערן, מפני תופעות כל כך קשות של הסתה ואלימות שלוחת רסן המשתוללים ופוגעים ללא רחם באנשים תמימים אלה?

סהר, סיוע והקשבה ברשת, כיום עמותה עצמאית הנתמכת כספית על ידי אשנב, הוקמה כדי לעזור לצעירים אלה. אתר סהר, המנציח גם הוא את ערן ז”ל, תומך באלפי צעירים שזועקים את כאבם דרך האינטרנט. הפעם הם יכולים להיות בטוחים שמי שיהיה מצידה השני של הרשת הם אנשים שבאמת יקשיבו להם, יפתחו את ליבם ויעשו הכל כדי להראות להם את התקווה ואת האור בתוך החושך הגדול בו הם מצויים כרגע.

אולם אין זה מספיק. עמותת אשנב חרתה על דיגלה את הצורך במודעות של כל הגורמים המשתמשים באינטרנט – בעלי אתרים, ספקי אינטרנט, מערכת החינוך, ילדים, הורים, אנשי עסקים וכל מי שנהנה לגלוש ואוהב את הרשת – לסיכונים הנוראיים שיש ברשת. הכנס הזה שמתמקד באופן מיוחד ביחסים הנוצרים באינטרנט, כמו הכנסים השנתיים הקודמים וכנסי החורף שלנו, הם אחד הביטויים לפעילות הזאת בתחום המודעות וההסברה.

בשלוש השנים האחרונות, מאז הקמתה של אשנב, אנחנו מתחילים להרגיש מודעות גוברת והולכת לנושאים שאנחנו עוסקים בהם. הפעילות המבורכת שלנו עם איגוד האינטרנט הישראלי כבר הניבה תוצאות מעשיות – בשלב ראשון לגבי התמיכה ב”סהר” וכעת לגבי הקמת קבוצת המשימה לנושאי חינוך והסברה ברשת כדי להביא להסדרה עצמית (SELF REGULATION) בנושא. אנחנו מוזמנים יותר ויותר לכנסים במקומות שונים ובמגזרים שונים כדי להשמיע את דברנו. הקהל הרחב, וביחוד ההורים שבינינו, מתחילים לקלוט את חומרת הבעיה ורבים נרתמים לפעילות ענפה בנושא.

זאת הסיבה לכך שאנחנו מכריזים היום על מסגרת חדשה של הרצאות, סדנאות וימי עיון שאשנב תציע לגופים השונים – בתי ספר, ועדי הורים, מרכזים קהילתיים, רשויות מקומיות – כדי להדריך ולהסביר ולהקנות כלים הן לצעירים והן להוריהם כיצד להתמודד עם התופעות הקשות של אלימות ברשת והסיכונים שיש בשימוש לא נבון באינטרנט.

נשתף פעולה עם כל מי שירצה ויהיה מוכן להירתם לנושא – חברות עיסקיות, משרד החינוך, המשטרה, המערכת המשפטית, המערכת הפרלמנטרית, גופים פרטיים וציבוריים – כדי להביא לכך שהמסר שלנו יגיע לכל פינה בארץ.

שימוש נבון ונאות באינטרנט יושג על ידי הסכמות, לא על ידי אכיפה. זהו תהליך של חינוך במובן הרחב של המילה, שייעשה על ידי קבלה מרצון של הכללים הרצויים, כפי שהצהרנו באמנה המשמשת בסיס לכל פעילויותינו באשנב.

ערן בני איננו. אבל אם נביא לידי כך שאנשים יהיו מודעים לכל ספקטרום ההשפעות שיש לאינטרנט על החברה; אם ניצור תרבות אינטרנט שבה הצעירים יכולים לפתח יחסים בצורה חופשית ובטוחה בלי לחשוש מהשמצות והסתה; אם נפתח את ליבנו ונשתמש ברשת כדי לתמוך באלה מבינינו הנמצאים במצוקה או החשים בדידות – אוכל לומר שמותו של ערן לא היה לשווא.

אני רוצה, לסיום, להודות לחברי ההנהלה הנפלאים של אשנב שמקדישים ממירצם ומזמנם לקידום הנושא החשוב הזה – מני לוי, ד”ר דני מילין, צביה אלגלי, קרן דונר, טל ברמעוז, ד”ר מרדכי שורק, רענן רוגל, רונן לוי, אלון וולף, ברוך הינוך ואיתמר מור. תודה רבה!

אני רוצה להודות לכולכם, שבאתם להשתתף בכנס שלנו. מחמם את הלב לראות אנשים שאיכפת להם ממה שקורה היום ברשת, ומוכנים להקשיב, לדון ולבחון דרכים שבהם נוכל להפוך את האינטרנט למקום בטוח, מהנה ומועיל.

אני מאחל לכולנו כנס פורה, מעורר חשיבה ומאתגר.

בהצלחה!

אבשלום אדרת (אבא של ערן)