האם יש דבר כזה, התמכרות לאינטרנט? בקהילה הפסיכיאטרית עוד מתווכחים על הניסוח, אבל במציאות זה נראה אותו הדבר

“בסביבה הפיזית אנחנו נתונים כל הזמן תחת עכבות ומעצורים שנובעים מהתפקידים שלנו, ממצבים שבהם אנחנו מצויים, מהחינוך שקיבלנו ומהנורמות המקובלות. אנחנו מציבים לעצמנו גבולות. ברשת הגבולות האלה מיטשטשים, או נעלמים לגמרי”. לטענתו, דווקא המצב שבו מצוי הגולש: אנונימי, נטול זהות ומאפיינים חיצוניים, מביא להסרת העכבות. “ההתנהגות שלנו הופכת משוחררת, חופשית, אמיתית. היא משקפת את מי שאנחנו באמת. היא עשויה להיות בוטה, פוגענית, נצלנית או שקרנית, אפילו אם ביום-יום אנחנו לא כאלה.“מהבחינה הזאת האינטרנט הוא דיספונקציונלי חברתית. הוא מציף מתחים, אלימות, ניצול. התקשורת חוגגת על כל אלה, ומציגה את האינטרנט כהתגלמות השטן. אבל היא מתעלמת מהעובדה שגם הקצוות בעבר השני נחשפים. אנחנו רואים גילויים של טוב לב, אכפתיות, תמיכה. אנשים שישבו בעבר בבית בערב וראו טלוויזיה, נכנסים לפורומים ותומכים באחרים, וסביר להניח שבלי הרשת זה לא היה קורה”. לדבריו, העוצמה והפתאומיות של הופעת הרשת הן שגורמות לקיצוניות הגדולה בתגובה האנושית. “החברה האנושית ומוסדותיה עדיין לא למדו איך להתמודד עם הרשת, ואנחנו עדיין לא מספיק מחנכים לשימוש נכון, פחות פוגעני ופחות אלים”.

“ההתנגדות שלי דון קישוטית. היא פאסה, חסרת משמעות. גילויי ההתנגדות הם עלובים, והם לא שכיחים”. הוא מביט אל העתיד בפסימיות עמוקה. “המושגים של מוסר ואחריות ישתנו עם הטכנולוגיה. משהו מאוד פונדמנטלי ישתנה, כי זה מייצר קהות חושים, וזה דבר מאוד נעים. מאוד מתגמל. נוח לחיות בקהות חושים. אנחנו לא נשתפר. לא נלמד לסנן יותר. אין שום סיבה שנלמד לעשות את זה. ההצפה הזאת נעימה לנו, כי היא מכניסה אותנו למודוס המנומנם, האנונימי. הטכנולוגיה הזאת היא טכנולוגיה של הסחת דעת. כמו סמים”.הוא סבור שלא מדובר בהתמכרות, אבל המסקנה הסופית שלו אינה מעודדת. “בהתמכרות יש משהו פתולוגי. זו לא התמכרות, זה פשוט מה שאנחנו עכשיו. ההגדרה של פתולוגיה לא מעניינת כבר. אם כולנו פתולוגיה, אז אין פתולוגיה. אם כולנו מופרעים, אז אף אחד לא מופרע”.*